קסם האמנות – ניצוח על הטבע

ציור: אורית גולדמן

אורית גולדמן, מציגה סימפוניה של אמנות דרך מילים ויצירה

עוצמת עיניים וחשה נינוחות.
מהרהרת קדימה.
ממלאת את גופי בירוק זוהר וזהב,
מרגישה ערבוב מופלא מזדחל פנימה.
החום נעים, יש בו משהו עוטף ומחבק.
מדלגת ומניפה ידיים לצדדים.
חופש מוחלט.

מתוך סדרת אמפיביים
אורית גולדמן

לפני נפרש שדה מרהיב, פרחים קטנים , פרחים גבוהים במיוחד.
הקטנים במעגלים, כאילו מישהו שזר אותם.
הגבוהים היו ביחידות, שמרו על זקיפות קומה ואמירה.
האוויר נקי.
בשמיים גווני תכלת ולבן. הם יציבים, מישהו הקפיא אותם.
מדלגת ושורקת, אושר גדול נע בתוך גופי, כמו חפץ תזזיתי,
כמו שולחן סנוקר עם בנדות של כדורי אש.
מגיעה ליער.

מתוך סדרת אמפיביים
אורית גולדמן

חלק מהעצים השירו פריחתם, הקרחת שלהם מלאת אישיות.
מוצאת בה הוד והדר.
על חלקם האחר עלים בגווני ירוק מאפיר, חום ואוקר,
על השביל הפראי עלים, שנימיהם העדינים מעוררים את סקרנותי.
מתוך היער שומעת ציוצים וקולות, לא אוהבת ציפורים קטנות.
אנרגיה חדשה מגיחה מכל עבר.
המולה של בעלי חיים.
עיניי נפערות מהתרגשות, רוצה לחבק את כולם.
ריח מים חודר לנחיריי, סקרנית לבדוק , אם יש מאגר בסביבה.
פוסעת ובעלי החיים אחרי,
חלילנית ולא מהמלין.

מתוך סדרת אמפיביים
אורית גולדמן

אחרי הפיתול מגלה נחל וגשר. בגשר יש משהו מתעתע.
חולצת מגפיים ונשכבת.
המים יוצרים סביבי קו מיתאר, מכבדים את קימורי גופי.
דגים לא היו.
חיפושיות אמפיביות קופצות פנימה, נצמדות לחלוקי הנחל ויוצאות מהמים.
גן השעשועים שלהן.

מתוך סדרת אמפיביים
אורית גולדמן

מזהה את הסימביוזה שיש בין המים לבין המחושים המצחיקים שלהם.
בעלי החיים נעמדים וצופים בהתנהגות שלי.
אולי מגיעים מהאסכולה הביהביוריסטית.
במרחק מה מהגשר ערסל שזור מחוטי ריקמה אדומים .
בהמשך בריכת מים עמוסה בשושנות מים ורודות.
משטחי עלים עמוסים בנימים ועורקים.
צפרדעים מפזזות בקפיצות מדוייקות,
מחול פרטי משלהן.
עומדת בדממה.

מקור: אורית גולדמן

בתוך המים שרשראות סבוכות שקופות עם המון ביצים שחורות,
צפרדעים עם רגליים דקיקות עומדות על עלי השושנות.
נשכבת בערסל האדום נפעמת למול המראות הללו.
כמה עוצמה ועדינות יש בטבע.
קמה מן הערסל וניגשת להתיישב בקרחת היער ובעלי החיים תופשים את מקומם.
נותנים ידיים ורגליים, המימיקות, שעל פניהן מלאות אהבה.
בקשר של שתיקה יושבים בדממה.
כל אחד מתחבר לעצמו, העיניים עצומות.

מקור: אורית גולדמן

אחרי דקות ארוכות קמה ומתחילה ללכת,
צבעי הזהב והירוק מתחילים להתעכר כמו עיני הנחש.
האנרגיות הנפלאות שמילאו את גופי מתחילות להתפוגג.
מרגישה כמו כלי קיבול שמתרוקן.
עננים אפורים רצים, אולי מבשרים רעה.
נפרדת מהחיות ועצב גדול תופש כל חלקה.

מקור: אורית גולדמן

הלוואי ויכולתי להישאר כל חיי במסע הזה.
עולות בי מחשבות ותהיות :
על אמנות ואנשים, על כעסים ושמחה.
על אטימות ורגישות.
הפכים, תהליכים.

מקור: אורית גולדמן

כמה  אותנטיות ובלתי אמצעיות יש בבעלי החיים.
מהי תרבות של עדר ? מה מביא איתו הקומץ ?
תוהה מה יש בי יותר ? גנים ? או השפעה סביבתית ?
אוהבת את המחקר על מקבץ הנקבוביות הגדול יותר בכריות של האצבעות,
שיש לאמן.

אל תפספסו