מידברן מציגים: Burn In Motion – כשאמנות ותנועה נפגשים

צילום: אילנית תורג׳מן זלצגנדלר

לכבוד אירוע ה -BIM - Burn in motion, שהתקיים בין ה- 30/10 - 2/11 בפארק המוטורי בערד, נציג את האנשים, הכישרון ומיצבי האמנות שעושים את האירוע הזה למיוחד במינו

אירוע ה- BIM, הציע, בין היתר, מיצבי אמנות ומיזזים (מיצבים זזים) מפילי לסת והשראה. אמנם האירוע נמשך 4 ימים, אך ההכנה אליו מתחילה זמן רב מראש. כאן נציג בפניכם חלק ממיצבי האמנות והאנשים שעמלו ליצירתם

אירוע ה- Burn In Motion נולד מתוך הצורך להמשכיות, לאחר שלא נמצא שטח בו תוכל להתקיים ה״עיר הזמנית״ מידברן ב- 2019, החלו החיפושים אחר יצירת אירוע חדש שיאסוף את האנרגיה ויהווה את הלפיד הבוער בשנה זו.
״כשהגענו לפארק המוטורי בערד, ונגלה מסלול מירוץ, מיד עלתה התמונה של פלאיה בתנועה. מרחב אומנותי אחר, מכוניות אומנות, אפניים, חד אופן, תלת אופן, סגוויי, או כל דבר שמסמל תנועה. זו לא חייבת להיות אקרובטיקה, או תנועה גמישה במיוחד, זו יכולה להיות כזו מן תנועה פשוטה כזו ששומרת על המשכיות, על נשימה. משם הגיע גם הקונספט, ״Burn InMotion because InMotion we Burn״ אומרת קאבירה רינת שרעבי, מנכ״לית עמותת מידברן.

העיר הזמנית הוקמה על ידי כ- 4000 איש ובה היו גם מלון, קרקס, במת הופעות, ברים, מסעדות ואפילו משרד רישוי. הנה טעימה ממספר מיצבים בולטים בשטח: (להגדלה לחצו על התמונות)

קטארזיס

הקטראזיס, קטר בסגנון וינטאג׳ מדהים ביופיו ומימדיו, הוא יצירתו של עידן שליט הנחשב לאחד מאמני המידברן המוערכים ביותר. אחרי ספינת הפיראטים האגדית הוא החל לבנות, את מה שהוא מגדיר כחלום גדול שלו, הקטר. הקטר נבנה עם סיוע במימון ממחנה "Pillow Fight Club", שגם תפעלו את הקטר בזמן האירוע בכל הקשור לסאונד, תאורה ואווירת המסיבה. אך העבודה על הקטר, מתחילתו ועד סופו, נעשתה בשתי ידיו של עידן, דבר המעיד על יכולותיו האדירות ומחויבותו לאמנות. (צילום: מיקה גורוביץ׳ ועידן שליט)


רצונו של עידן הוא לבנות דברים שלא רגילים לראות ביומיום ובטח לא בסדר גודל כזה. ״אני רוצה שממבט ראשון לא יהיה ברור לאנשים מה הם רואים, שהם יחייכו, יתפעלו ויתרגשו.״ אומר עידן. לכן, הקטר למרות גודלו העצום, מלא בפרטים קטנים ומוקפדים על מנת לתפוס את תשומת לבם של האנשים. רוב האמנות שלו היא אמנות זזה, נוסעת. ההשראה נובעת מהרצון לתנועה מתמדת כדי לא להישאר במקום. כאשר שמע על תרבות הברן, הוא נמשך אל התנועתיות שבאמנות שהיתה בכל מקום בכל רגע נתון. ״הקטר מבוסס על אותו רעיון, הרצון הוא לבנות תנועתיות. אמנות זזה. אנשים שנמצאים על הקטר תוך כדי תנועה חווים חוויה שבעולם לא ממש מתאפשרת, זאת חוויה הדומה למערב הפרוע. איפה עוד נצליח לחוות משהו כזה?״

איך ניגשים לפרוייקט שכזה? מתחילים מקניית משאית שאינה נוסעת ומשם נותנים לראש לעוף ומתקדמים צעד צעד, הבניה היא ללא תכנון ספציפי וידוע מראש. ״פשוט מרתכים ברזל אחרי ברזל ואז משהו ביקום אומר שזה מתאים ובסדר״. חברים עוזרים מדי פעם בעבודה המחייבת יותר מאדם אחד כמו הרמה ותזוזה אך העבודה שלו היא סוליסטית לחלוטין מאחר והוא לא יודע להסביר לאחרים מה השלב הבא ומה צריך לעשות, הכל תוך כדי תנועה. הוא גם מעדיף את זה ככה. יצירת הקטר לקחה כחודשיים בהם עבד עליה כ- 17 שעות ביום, ״מצב קטר״ כפי שבת זוגו דנה לאור אומרת. עידן עובד על הקטר באופן כל כך אינטנסיבי ומלא כך שדנה היא זו שתומכת, דואגת ומוודאת שהוא ״מתדלק״ באוכל, שתייה ומנוחה. ״היא מכילה את הטירוף באופן מלא, היא מלאך״.

״בסופו של דבר, לעמוד בברן ולהסתכל על הקטר כשהוא עובד מואר וחי זאת הרגשה מטורפת אני מאחל לכולם לצאת מהקופסא, לעשות משהו מאוד קיצוני ולהרגיש את החיים באמת. כולם יכולים לעשות משהו ענק, לא משנה מה זה.״
בסרטון: תהליך העבודה על הקטר


MAD MOSHE – תחנת הדלק הניידת

לקראת ה- Burn in Motion, סטודיו דהשיט, בשיתוף עם רוני מרגולין, ואמיר שלם, פתחו את שעריהם אל הקהילה ליצירה משותפת. התוצאות התעלו על כל הציפיות ובתהליך הזה נוצר MAD MOSHE, תחנת הדלק הניידת.
״MAD MOSHE נולדה מעצם הרעיון שהאירוע בתנועה מתמדת. כולם זזים ממקום למקום ואנחנו איתם – עם מוזיקה, ואווירה מרימה! עולם האופניים הוא נדבך מרכזי בחיינו ולהפוך אותם למשהו אומנותי היה הדבר הכי טבעי עבורנו. רק עוד כמה חברים, צבעים, לדים, והרבה שעות עבודה – והתחנה מוכנה לתזוזה״.

בבסיס העבודה נמצאים שלושה מהנדסים: איליה סלבקין, דורי ניסנבאום, וחן סמו. כאשר הגיעו לפני כ-3 שנים למידברן, התגלה בפניהם עולם חדש של יצירה – יצירה שיתופית.
״קהילת מידברן עזרה לנו לפתח את היצירה למקום של מיצבים חוויתיים, מעוצבים וטכנולוגיים. לאחר תקופה של יצירה בנפרד, הרגשנו שהגיע הזמן לשתף פעולה ולפתוח מקום משלנו. החזון היה יצירת קהילה המפגישה בין אמנים, מעצבים, מהנדסים, מתכנתים ואנשים מוכשרים נוספים ליצירה משותפת ולמידה.״
בשנה וחצי האחרונות הוקם הסטודיו שלהם, דהשיט, אותו הם שיפצו ובנו לבד – וכיום הסטודיו מתפקד כקרקע יצירתית ומקצועית לרעיונות המטורפים שלהם ולהגשמת חלומות יצירתיים, גם עבורם וגם לצופים.
מאיה מישור, על תהליך היצירה בדהשיט:
״הרגשתי שהגעתי למקום שהוא בדיוק מה שחיפשתי. מסגרת ליצור בה. ליצור יחד למטרת מיצב לברן. תהליך היצירה הפגיש המון אנשים מדהימים שנרתמו לתהליך ופשוט נתנו מזמנם רק מתוך רצון לתת ולקחת חלק. שזה מאוד מרגש בעיניי. אני אישית הגעתי עם חוסר ביטחון ביכולתיי וקיבלתי ביטחון מתהליך העבודה עצמו. הכי לומדים באמצעות עשייה. מרגישה ברת מזל.״


ספינת LOST BOYS

הספינה הטרופה הכל כך מרשימה הזו נבנתה ע״י עומר וידר, מיכאל אוסטינוב, שחף יוסף ובסיוע אנשי מחנה LOST BOYS. בנוסף, במהלך אירוע הברן, מחנה "THE PIRATES" תפעלו ועמלו על התאורה, העיצוב ואווירת המסיבה על מנת להגשים את החזון של רחבת נמל פיראטי מרהיב.
״הרעיון היה לבנות תפאורה לזירת קרב בין פירטים לאינדיאנים מתוך הסיפור פיטר פן ומתוך החיבור לשם המחנה ׳הילדים האבודים׳ ״ אומר שחף
מה שהחל כסקיצה של חרטום ספינה טרופה התגלגל מהר מאוד דווקא לחלק האחורי – ליירכתיים מרהיבות של ספינה.

סקיצות הספינה של שחף יוסף

הרצון היה להגיע למראה קלאסי של ספינת עץ ישנה אך לא מוגזמת בעיטורי עץ ופיתוחים אותנטיים. הספינה כולה בנויה מעץ ממוחזר – מדברים יפים שאספו עם השנים או דברים שקיבלנו. ״היה מדהים איך הדברים זרמו – אם זה לוחות עץ בשני צבעים לדפנות הספינה, מיטת עץ ישנה ששימשה למעקה ועד דלתות ארון מטבח ישן – שמסגר לנו את חלונות תא הקפטן.״
במשק בו בנינו את הספינה הם מצאו חומרי גלם נוספים כגון: קרשים ישנים, פירזולי ברזל ותורן של כמעט 8 מטר. (צילום: מיקה גורוביץ׳, אילנית תורג׳מן זלצגנדלר ועומר וידר)

תהליך העבודה היה כל כך אותנטי שאת רוב הספינה הם בנו עם מסמרים ישנים, חלודים ועקומים לעיתים. חלק ממנה אף נצבע בשמן מנוע משומש. ״לא קנינו דבר, הכל נעשה ללא תקציב, הסתמכנו ואילתרנו עם מה שיש ועם הרבה מזל ואהבה.״


קוסומוסקופ

פרי יצירתם של מחנה קוסומו. זהו קליידוסקופ ענק ואינטרקטיבי המפעיל את כל החושים ומזמין את העוברים ושבים להיכנס אליו ולהנות מחוויה יוצאת דופן. הקליידסקופ התנשא לגובה של 3.5 מטר וניתן להכניס אליו כ- 3-4 אנשים יחדיו. הוא הורכב מ- 3 קירות מראה פנימיים ובד עגול העשוי מטלאים של הדפסים וצבעים היוצרים את אפקט הקליידוסקופ. כאשר נכנסים פנימה ניתן לסובב את עיגול הבד (שקוטרו כ- 3 מטר) כך שקירות המראה יצרו שבירות ודוגמאות מהפנטות ואינסופיות. (צילום: נטלי יששכרי)

הקוסומוסקופ בפעולה
צילום: יובל ברמן

״תהליך העבודה שלנו לרוב מתחיל במפגש סיעור מוחות. אנחנו זורקים רעיונות וחלומות עד שמשהו נתפס בהתלהבות סוחפת. ברגע ש'דגנו' משהו, אנחנו מדייקים אותו, האם המיצב מייצר אינטראקציה? האם המיצב מזמין לפעולה ולהשתתפות? האם הוא נגיש? וכו..
בהמשך, המשימות מתחלקות בין כולנו לפי החוזקות והתשוקות של כל אחת/אחד- תכנון, תקציב, ארט, בנייה, חומרים ועוד. בסופי שבוע ישנם מפגשי יצירה ועבודה משותפת על המיצב ו'סגירת פינות' בין כל תחומי האחריות. ככל שהאירוע מתקרב הפגישות יותר תכופות וחברים נוספים מהמחנה שלנו מגיעים לעזור בצביעות, הדבקות ומלאכות אחרות״ אומרת ליאת קיזמכר.


עגלול

העגלול הענקי, בהחלט חלומו של כל מבוגר (וגם ילד), הוא פרי ידם ודמיונם של צוות שטנצ, אשר עובדים ביחד ויוצרים אומנות מתוך אהבה גדולה לשיתוף פעולה ושואפים לביטוי אישי בתוך העשייה המשותפת.
״העגלול הוא מתקן בפארק השעשועים שנקרא הפלאייה, הוא מחבק אליו את כל מי שרוצה לבוא לשחק ומשרת אותו למטרות שונות; משחק, מנוחה, תנועה, נתינה וקבלה.״ אומר נעם וויס
יוצרי העגלול שואפים ליצור מקום שיחזיר את המשתתפים לתחושה מוכרת של תנועה על ידי האחר, דבר המאפשר לחוש התמסרות וביטחון יחד עם האחריות המוטלת על המסיע, להוביל את העגלה למקום טוב ולדאוג לשלומם של הילדים.
״המפגש עם הקהילה בזמן האירוע היה מרגש ועלה על כל דימיון, א.נשים התמסרו ונתנו מעצמם לתוך חווית העגלול. נהנו לראות אותו בשטח, חוגג ומשתגע, לראות את האופנים השונים שניתן להשתמש בו. הוא קיבל עצמאות עד לרמה שלא ראינו אותו יומיים וידענו שהוא במקום טוב ועף על הברן שלו״

צוות שטנצ החל לעבוד יחד במידברן 2018 כשבנו את הכנפוניים, (אופניים שמוחבר אליהן מנגנון עם זוג כנפיים) ובאוגוסט האחרון החלו את תהליך העבודה על העגלול. את ימי העבודה הם העבירו בקיבוץ רבדים.


פותול

חתול בתנועה עם ארבעה "פותות" על הגב שיצרה המעצבת יוליה לושק. המיצב, שהיה בצבעים זוהרים ועל גלגלים, נסע כחיית מחמד אחריה וחיכה לאינטראקציות עם העוברים והשבים. מי שעצר ללטף ולהתעניין, גילה שבכל אחד מהחריצים בצורת פות, מסתתר מרקם שונה ומסקרן שניתן לחוש על ידי מישוש בלבד.

העבודה על הפותול בסטודיו איפשרה את החיבור עם תוכנה ואלקטרוניקה למען יצירת אנימציות לדים מתחת לפרווה הורודה. הקונסטרוקציה עצמה נבנתה גם היא בזכות הידע והמכשירים הקיימים בסטודיו. 


Sofa car Mel

מאחורי הספות הסגולות שאי אפשר היה לפספס ישנה חבורה של אמנים, יוצרים וחולמים מחוף הכרמל (ומכאן השם Sofa car Mel, תודו שזה מצחיק) שנסעו יחד לאירוע אמנות בדנמרק ובו התאהבו בספה. כן, ספה. כזאת שיושבים עליה. רק שלזו שהם פגשו היו גם גלגלים, ג'וייסטיק וים השראה.
״חזרנו הביתה, והבנו שנולד לנו חלום חדש והוא: לצור את הספות המונגשות הראשונות בישראל ואף קיבלנו את ברכת הדרך מאמן הספות בדנמרק, Anton Dalsmo, שהעביר בשמחה את המידע הדרוש ומאוד התרגש מהמעמד.
אז מה זה בעצם ספות מונגשות? ספות ממונעות, על בסיס של כיסא גלגלים חשמלי, עם ג'וייסטיק לניווט וגלגלים שמתאימים לתנאי שטח. סלון של שלושה חלקים שכל חלק בו מתנייד עצמאית וכששלושת החלקים נפגשים, משהו מופלא קורה.
מעבר להיותן כיף בלתי נגמר, הן יהפכו את כל מי שזקוק להנגשה פיזית או רגשית באירוע או פסטיבל בשטח פתוח למסמר האירוע, זה שכולם רוצים לנסוע איתו על הספה, זה שלפתע הופך ממישהו שזקוק לסיוע לזה שמסייע לאחרים ומספק חוויות בלתי נשכחות.
(צילום: מיכל אביב, מיקה גורוביץ׳ ואילנית תורג׳מן זלצגנדלר)

צילם: שחף גליל

״אנחו מסתכלים על הספות שלנו כעל פלטפורמה. אנחנו יודעים איפה הסיפור שלהן מתחיל, אבל אנחנו לא יודעים היכן יגמר.
הן יצאו לאור, יחוללו את המחול הסלוני הראשון שלהן ב- Burn InMotion, אבל לאחר מכן הן ימשיכו לאן שתיקח אותן הרוח
או הג׳ויסטיק. מה שבטוח שהן אקטיביסטיות של תרבות שרק רוצות לצאת לאור.
״הפן הקהילתי התחיל ברגע שפגשנו את הSLOWFA בדנמרק. הספה ליכדה אותנו לכדי חבורה ונתנה לנו חוויות משוגעות יחד. הפנייה שלנו אל קהילת מידברן בבקשה לסייע במציאת חלקים הובילה למבול פניות ולמסע מאוד מיוחד. אל נכים שרוצים לייעץ ולהשתתף בעיצובה, אל מלאכים שמייצרים כסאות גלגלים חשמליים בהתנדבות, אל חברי קהילה שרוצים לעזור.
מעבר לגרעין הראשוני החולם שלנו, יש כבר מעגל רחב של לבבות שהפרויקט הזה כבר חי בהם וזו המהות של קהילה בעיננו.״ חלמו והגשימו עידן שליט, דנה לאור, אורי אייל, נטעלי טימור, זהר קלדרון, שמוליק סימון ורוני קנטור.


זחל זחלילי עם משה

מי שעומד מאחורי הזחל המטורף הזה הוא המייקר והמהנדס אילן שרמן, זוהי השנה החמישית שלו כדייר בעיר מידברן והאהבה שלו היא לבנות וליצור דברים שיש בהם פונקציונאליות תוך שימוש במיחזור חומרים. ביומיום הוא מנטור ומעביר סדנאות מייקינג ב – "SHERMAN'S PLAYGROUND", שם יוצרים ביחד כל מה שניתן לדמיין ולאפיין. ״המידברן בשבילי הוא הרבה מאוד בחיים. זו עיר זמנית שמאפשרת. אני בעיקר אוהב לקחת את זה למקומות של עשייה והזדמנות לבנות ביד חופשית ודמיון חופשי.״ אומר אילן
בשנתיים האחרונות מאז שהחלו לאפשר רכבי אומנות זה נגע באילן במקומות שהוא הכי אוהב, תחום הרכב והמנועים ויצירה בברזל. ״ליצור לבנות לראות את הדבר זז נוסע ומקבל חיים.״

צילום: שירן טל סופרין
צילום: תמר שינזון
צילום: יואב רפאלי

השנה ניתן היה לבנות רכבי אומנות ממונעי חשמל בלבד ולכן, אילן החליט שהוא בונה רכב בסגנון "מקס הזועם" מחבית. מהחזון על חבית זה עבר למחשבה על עוד שתי חביות. ״ואז חשבתי ערב אחד כמה זה יהיה נחמד אם איזה איש פח ידחוף אותנו ככה מאחור וכך נוצר הזחל זחלילי עם משה.״ (משה – משחק מילים לברן עם משה – Burn in motion)


איי-רובוט

האיי רובוט האימתני נוצר תחת ידיהם של קמפ אקווה אשר נולד בקונטרהברן לפני שנה. מאז הם מגיעים לאירועי הברן ומשתדלים להביא גיפטים הקשורים למים באיזושהי צורה. הפעם הם חרגו ממנהגם והביאו את מיזז ה- איי-חשל"ש (חומר שאינו שייך – אחד מעקרונות המידברן) זהו איי רובוט ענק הנע על המסלול ומזכיר לכולם את אחד מעקרונות הברן 'לא להשאיר עקבות'. המיזז נבנה במהלך החודשיים שקדמו לברן אין מושן בהובלתו של כפיר כחלון, שגם תכנן את המיזז.

צילום: רועי בר

האיי רובוט עשוי משלד ברזל וכיסוי בד שתפרו כפיר ואביה נבון. Fun fact – בין השאר, אחת הכוונות הראשוניות ביצירת המיזז הייתה "מענה" לאבק השולט במידברן, אך האירוע שהתקיים השנה היה מעט שונה מהמידברן המוכר וכלל הרבה פחות אבק…

צילום: רועי בר

חביתוש


חביתוש, הדמות הנוסטלגית והאהובה מתוך הסדרה רגע עם דודלי (סדרת ילדים משנות ה- 70 וה- 80), הוא המיצב השני של מחנה לוכדי החלומות. ״הוא הפסקול של ילדותינו, החיים היו בשחור לבן וחביתוש היה סוג של גיבור. אז, כשהיינו ילדים חביתוש נראה גדול ולכן באירוע הברן רצינו שחביתוש יהיה גדול״ אומר גילי שבת
מיצב החביתוש היה נאמן לדמותו המקורית, הוא זז, דיבר והזיז את ראשו וגופו השמנמן אך בנוסף, חביתוש התפתח כמו כולנו, הוא רקד והאיר בלילות עם עיניים בוהקות.
לוכדי החלומות רצו להעביר אינטרקציה של חזרה לילדות ותחושת נוסטלגיה. ״יכולנו לראות אנשים נעצרים, נזכרים. את עיני הילד מביטות, נוצצות, נזכרות.״
חביתוש המשיך לדרכו העצמאית ומוצב היום באולפני הטלוויזיה החינוכית המודיעין.

לוכדי החלומות הם חבורת אנשים שאוהבים זה את זה ונפגשים ליצור יחדיו, הם חשים שליצירה שלהם יש דרך משלה.
צוות האמנים שבנה ועמל על חביתוש כולל את: שי ונדב בינשטוק, שרון קוך גורדון, רקפת יצחקי, עומר לברון, יגאל והדר ברוכים, סנדרין אזנקוט, תמר אקשטיין, נטלי אזולאי, דני גונן, יאשה ניקולשין וגילי שבת
ישנם 3 אנשים מוכשרים שנרתמו, לימדו ליצור וסיפקו את התנאים לכך בסדנאות במושב ערוגות: חגי יבלונקה – עיצוב בברזל, אביעד מישאלי – נגרות פיסולית, גדעון מישאלי – מסגרות אומן


וכמובן אי אפשר בלי:

Fleentwood, ארט קאר שבנה טל מור

עשוי מבול עץ שלם
צילום: שירן טל סופרין

ריקשה, נבנתה ע״י עידן שליט

בנויה משאריות חומרים, זבל ופסולת ברזל
צילום: שירן טל סופרין

דלעת הלוואין – מחנה המכשפות – נבנה ע"י האמנים יוסף אטון, רומי וינבוים והראל בן נון.

אלת השחר – סאנרייז קינגדום

משלבת בין אלים עתיקים לטכנולוגיה עכשוית
צילום: שירן טל סופרין

הוצגו באירוע הברן עוד מיצבים רבים ומרהיבים, אך בסופו של דבר, ההנאה האמיתית מהקמת המיצבים היא בראש ובראשונה התהליך והאנשים שמאחוריו. לאחר מכן, כל המחשבה, העבודה הקשה, השעות והזיעה מתנקזים לתוך האירוע ויוצרים ריגוש גדול ואמיתי בו היצירה רואה אור ויוצרת אינטרקציה עם משתתפי האירוע. נותר לנו לחכות בשקיקה לאירוע הבא!

אל תפספסו