מה הקשר בין נגיף הקורונה לתעשייה הישראלית הגוססת?

צילום - הדס אלדר

מגפת וירוס הקורונה המתפשטת, מעוררת פאניקה רבה בקרב כל אוכלוסיות העולם, הנגיף הזה עורר את השאלה, האם התלות ביבוא זה לא המוות האמיתי?

תוצרת הארץ שהיתה גאווה לאומית הפכה להפקר

הממשלות שלנו לדורותיהם שחשבו על גלובליזציה גרמו לכך שהמון בעלי מלאכה נכחדו, שתוצרת הארץ שהיתה גאווה לאומית הפכה להפקר, שמרבית בתי העסק הקיימים תלויים ביבוא מסין: לבוש, הנעלה, ריהוט, או אפילו אנו, כצרכנים, שהתרגלו לחבילות מעלי אקספרס ודומיו.

made in...
התרגלנו לייצור מסין

המחירים לצרכן יורדים, אנחנו קונים המון ללא מחשבה ומזהמים את כדור הארץ שלאחרונה מראה לנו כי ההתנהגות הזו תייצר אסונות טבע כאלו שנגיף הקורונה יהיה דבר “שנתגעגע אליו”.

קחו למשל את מפעל מ.א.י שהוקם ב 1952. מפעל שייצר כלי בית בשיטה שנקראת לחצנות מתכת. הכלים שלהם היו בכל בית, בית מלון, מסעדה ואפילו במטוסים או באוטובוסים השתמשו במאפרות בימים שעוד היה מותר לעשן. זוכרים את הקומקום השורק, גביעי הגלידה הצבעוניים והמאפרות הקופצות? כל אלו היו סמל לגאוה ישראלית.

בעקבות עליית היבוא מהמזרח נאלצו מפעל מ.א.י לסגור את המפעל היחודי הזה.

מפעל מ.א.י שנסגר וייצר את מרבית כלי הבית האייקונים
בצילום: ורד שתיל, דור שני
צילום – הדס אלדר

בסיור ״מקצועות שנעלמים מן העולם״ אנחנו מבקרים במקום ושומעים את סיפורם של אחרוני הלחצנים של ת”א (כן, יש מקצוע כזה)

כך גם בביקור אצל משה גזיתחרט העץ, הוא מספר בסיורים שהיה מייצר במשך שנים לצבא ולמפעלים הגדולים בארץ עד שיום אחד הטלפון הפסיק לצלצל. שבמחיר חומרי הגלם בארץ מייבאים מוצרים מוגמרים מחו״ל לכן כיום הוא לא מסוגל להתפרנס מעבודתו. היום הוא מייצר להנאתו בובות וצעצועים מעץ ממוחזר בעבודת יד.

משה גזית – חרט עץ
צילום: הדס אלדר


גם שלום צימבר – כורך הספרים הידני שאיבד את פרנסתו לטובת האינטרנט. את העובדים שלו הוא פיטר מזמן, וכיום הוא מעביר את זמנו בעשיית מחברות ויומנים מחומרים ממוחזרים כדי להעסיק את עצמו.
מעטים יודעים על המחברות המיוחדות שלו.

שלום צימבר – כורך הספרים הידני
צילום: הדס אלדר

כמוהם גם תעשיית הטקסטיל גוססת, חרטים שרובם חצו את גיל 80 ואפילו החקלאות שלאט לאט נעלמת מן הנוף המקומי, וזהו רק קצה הקרחון.


בעידן של היום אנו קונים וזורקים, כי המחירים זולים. אבל בדרך, אנשים מאבדים את עבודתם. תופעות כמו מגפת הקורונה אולי יביאו להבנה כמה התלות הזו מסוכנת אבל בישראל כמו בישראל זה כנראה יהיה מאוחר מידי וכפי הנראה לא יהיה ממי ללמוד שכן, גם את בתי הספר המקצועיים סגרו.

אז רגע לפני שזה יהיה בלתי הפיך, ורגע לפני שהדור המייסד ילך לעולמו, חשוב במיוחד עכשיו לשמר את המקומות המיוחדים הללו שהם נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית.

בכתבה הבאה נשמע את הסיפור של יצרני “הפורטן” – פורט המטבעות שהיו בכל אוטובוס, מונית שרות, בתי קולנוע או תחנת לוטו בישראל. בחיפושיי אחר בעלי מלאכה נכחדים גיליתי את ניר גולדברג, דור 3 לממציאי המכשיר שעדיין עובד אי שם ברחוב קטן בת”א כדי לספק את המוצר הכה ישראלי הזה, שעוד רגע יעלם מן העולם. מסתבר שסב המשפחה ואביו היו ממציאנים והיוו את ראשית הסטארטאפ המכני לפני עידן הסטארטאפ הטכנולוגי.

אין מי שלא מכיר את המכשיר המופלא הזה
פורטן המטבעות שהמציא משה גולדברג

המיזם ״בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם״, נועד בדיוק בשביל זה. לנסות ולשמר העסקים שעוד נמצאים כאן, ולחלוק להם כבוד אחרון.

בית המלאכה לייצור מטקות
צילום רמי זרנגר

השתתפות בסיורים מהווה תמיכה בבעלי מלאכה וחנויות ותיקות המתקשים לשרוד את היבוא והטכנולוגיה שמחליפה יד אדם.


אל תפספסו