האם המבנים סביבנו משפיעים על המטען הגנטי שלנו? ומה הקשר לקורונה?

Anastasiia Chepinska

אז מה משפיע עלינו יותר, התורשה או הסביבה?

הקשר בין חגב וארבה לתובנות גנטיות מרחיקות לכם על בני האדם

למאפיינים התורשתיים יש ללא ספק השפעה עמוקה על חיינו. אך גילויים מהשנים האחרונות, מאפשרים לנו להבין עד כמה משמעותית היא השפעת הסביבה על הגנים שלנו: אדם יכול להיוולד עם נטייה תורשתית כלשהי (לדוגמא: נטייה תורשתית להשמנה או נטייה תורשתית לחרדות ודכאון), זה לא אומר בהכרח שהיא תתממש באופן אוטומטי. לעיתים, הנטייה הגנטית הרדומה הופכת לפעילה, כאשר נחשפים להשפעות חיצוניות כלשהן או מאמצים אורח חיים מסוים. למשל אכילת מזונות ספציפיים,  סטרס מרובה או חשיפה מרובה לשמש.
מכלול התהליכים ש”מדליק” או “מכבה” גנים מסוימים, נקרא אפיגנטיקה . בתרגום לעברית: מעל הגנטיקה. 
מדובר בתחום העוסק בגורמים הסביבתיים והחיצוניים המשפיעים על אופן קריאת הגנים – וכפועל יוצא על האופן שבו הם יבואו, או לא יבואו, לידי ביטוי. 

אפיגנטיקה – מעל הגנטיקה

אז מה הקשר שלנו לחגבים?

גורמים סביבתיים וחיצוניים הופכים את החרגול הביישן והבודד ליצור פעלתן ואגרסיבי, החובר לנחיל אימתני שהורס את כל מה שנקרה בדרכו: הארבה
רק בשנים האחרונות החוקרים הצליחו להבין מהו המנגנון שהופך את היצור השליו לשד מעופף: כאשר החגבים נדחסים בתא שטח קטן ורגליהם מתחככות, מופרש סרוטונין שמוביל לטרנספורמציה הפיזית וההתנהגותית. ללא הפרשת הסרוטונין – הנטייה הגנטית של החגב להפוך לארבה כלל לא הייתה מתממשת!  

מחגב לארבה
מקור: שאטרסטוק

לתובנות אלו יש משמעות מרחיקת לכת: מאפיינים סביבתיים יכולים להשפיע על האופן שבו הגנטיקה שלכם תבוא לידי ביטוי. וזה לא הכל: גילויים נוספים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שחלק מהשינויים האפיגנטיים עוברים מדור לדור, בתהליך הקרוי הורשה אפיגנטית.

אז הבנו איזו השפעה עמוקה יש לסביבה על הגנטיקה שלנו (ושל ילדינו). אז עד כמה למבנים שסובבים אותנו בנוף העירוני יש חלק חשוב בהשפעות האלו – ואיך אפשר לתכנן מבנים בעלי השפעה סביבתית חיובית?


בעיקר בתקופת הקורונה – איך תכנון עירוני נכון יכול לכוון את ההשפעה האורבנית למקום חיובי?

האדם הוא יצור רספונסיבי, המושפע מסביבתו ומגיב אליה ללא הפסקה. למעשה, הכל משפיע עלינו. רוחב המדרכה, גובה הבניינים, כמות העצים, מספר הולכי הרגל, כלי הרכב שעוברים על ידינו, הצלילים ברחוב, הריחות, מידת האור, הרוח, הצבעים, בקיצור, הכל משפיע עלינו.
לכן ניתן רק להניח שאנחנו חווים שינוי עקב משבר הקורונה – החל מהשפעות הסטרס על המערכת החיסונית ויכולתה להתמודד עם הנגיף – ועד השפעות הריחוק החברתי והעבודה מהבית. בנוסף, אחד הגורמים החיצוניים שעשויים להשפיע על מצבנו הבריאותי והאפיגנטי היא רמת הסטרס. ובימי הקורונה ספוגי המתח, הדאגות וחוסר הוודאות הבריאותי והכלכלי – הסטרס עלול לטפס לשיאים חדשים.
עד כמה הסטרס משפיע על הבריאות, אפשר ללמוד מריאיון קצר עם ד”ר ברוס ליפטון, ביולוג בעל שם עולמי: 

ד”ר ברוס ליפטון, ביולוג בעל שם עולמי


איך תכנון עירוני נכון יכול להקל על הסטרס?

מחקר שביצע רוג’ר ארליך בשנת 1984 בדק כיצד משפיע סוג הנוף אליו נחשפים המאושפזים בבית חולים על מצבם הבריאותי. המסקנות היו מפתיעות: מאושפזים המתאוששים מניתוח בכיס המרה שצפו לנוף ירוק, צרכו פחות משככי כאבים והשתחררו מהר יותר מביה”ח, ביחס למאושפזים דומים שצפו ב”סתם” קירות לבנים.

מחקר זה ומחקרים נוספים שנערכו אחריו, הולידו את העיצוב הביופילי: אסטרטגיית תכנון המחברת את האדם לסביבתו הטבעית: בין אם מדובר בהצבת צמחים במרחב העירוני – ובין אם מדובר בייצוגים של הטבע כמו למשל שימוש בגווני הירוק. בעזרת העיצוב הביופילי של המרחב העירוני, יכול הטבע לסייע לנו בוויסות רמות הסטרס. 

עיצוב ביופילי


לחיות באושר ובעושר (חברתי)

דוח שפרסם ה- OECD העוסק באיזון חיי עבודה-בית, מצייר עבורנו הישראלים תמונה עגומה: בכל הקשור לאיזון עבודה-בית, ישראל נמצאת במקום ה- 6. מהסוף. ככה זה כשבישראל עובדים בממוצע למעלה מ- 40 שעות בשבוע, יותר מכל מדינה אחרת כמעט בעולם המערבי. 

לנתון הזה יש כמובן השפעה הדרמטית על השחיקה, על העייפות וגם על התסכול מכך שאנחנו לא מצליחים לבלות מספיק זמן במחיצתם של האנשים הכי יקרים לנו בעולם. באופן מפתיע, דווקא הקורונה היא זו שנחלצת לעזרה. כבר היום, ארגונים שאפשרו לעובדים לעבוד מהבית מחוסר ברירה, מבינים את היתרונות הגלומים בכך. אחד הבולטים שבהם הוא חיסכון משמעותי בעלויות, עקב החיסכון במקום ובתקורות. גם המשק כולו, שמפסיד מיליארדי שקלים בשנה בעקבות הגודש בכבישים, ירוויח ממגמת העבודה מהבית.

אך מה עושים משקי בית שבהם אין מספיק מקום לחדר עבודה או אפילו לעמדת עבודה? פתרון יחסית חדש – הקמת מתחמי עבודה משותפים בבנייני מגורים (Live-Work). פתרון זה מתחיל לצבור תאוצה במקומות שונים בעולם, בחלקם כמו בעיריית ניו יורק מתגמלים הקמת מתחמים מסוג זה באמצעות תוספת זכויות ליזם.

כל השינויים הללו מסייעים לחיזוק תחושת האושר, להפחתת רמות המתח – וככל הנראה גם להדלקת מתגים מיטיבים ע”י המערך האפיגנטי שלנו.


מרגישים חסרי מנוחה? יש לזה סיבה (וגם פתרון)

כמו החרגול שהופך לארבה – נחיל עצבני וחסר מנוחה, כך אנחנו הופכים למתוחים וחסרי מנוחה ככל שהחיים בעיר הופכים ליותר ויותר צפופים. כבר כיום, ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות בעולם, ואף מצויה במקום הרביעי בעולם ביחס קמ”ר לנפש. עפ”י התחזיות, האוכלוסייה בישראל צפויה להכפיל את עצמה תוך 3 עשורים.

אז מה עושים? בונים מגדלים. הבעיה: בניית מגדלים היא לא פתרון קסם לפקקים ולצפיפות ברחובות, בדיוק להיפך. ככל שהמגדל גבוה יותר ומאכלס יותר אנשים, כך הצפיפות בסביבתו תלך ותגבר. גם במקרה הזה, תכנון עירוני חדשני נחלץ לעזרה. קוראים לזה רחוב רב-מפלסי: תכנון רחוב שמכיל מספר מפלסים בגובה ומתחת לקרקע. תכנון רחוב רב-מפלסי מסייע לוויסות עומסים, ומאפשר ליצור עניין חדש בכל מפלס.

רחוב רב מפלסי – ניו יורק

להפוך את החיים למשחק ילדים

כאשר הצפיפות עולה, עוד ועוד מגדלים צצים ונוצר ניכור ארכיטקטוני. הצרכים הפונקציונאליים חשובים, השאלה היא האם בכך מסתכם תפקידו של המרחב העירוני – ביכולתו לאפשר לנו להגיע מבניין אחד למשנהו? במקומות רבים בעולם מבינים שבעזרת תכנון נכון, המרחב העירוני יכול לעורר השראה, לעודד אינטראקציות חברתיות ולגרום לנו להרגיש יותר טוב. כך שהמנגנון האפיגנטי יפעל לטובתנו.

איך עושים את זה?

במתחם התרבות באטלנטה יצרו שני מעצבים מקסיקנים פינות ישיבה צבעוניות ומשחקיות בצורת “Los Trompos” – סביבונים דרום אמריקאים שאפשר לסובב באמצעות בעבודה משותפת.

לוס טרומפוס, אטלנטה

גם במונטריאול החליטו להוסיף קצת מוזיקה לחיים, באמצעות הצבת נדנדות מנגנות: 21 נדנדות אינטראקטיביות, שמפיקות טונים מוזיקליים ברגע שמתחילים להתנדנד.

נדנדות במונטריאול



השקעת מחשבה בתכנון העירוני היא לא רק עניין של איכות חיים. בכוחה להשפיע לטובה על הביולוגיה שלנו ושל ילדינו. 

אל תפספסו